אבן עזרא על במדבר ח׳:ז׳

מהדורה: ובלכתך בדרך

« אבן עזרא על במדבר ח׳:ו׳ אבן עזרא על במדבר ח׳:ח׳ »

7 נזיר פתח ↗

שֶׁאֵין דָּנִין קַל מֵחָמוּר לְהַחְמִיר עָלָיו. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַחַר מְלֹאת״ — לֹא תְּהֵא תִּגְלַחַת אֶלָּא בְּתַעַר. וְהָכְתִיב ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״! לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. אָמַר רַב חִסְדָּא: לִלְקוֹת — בְּאַחַת, לְעַכֵּב — בִּשְׁתַּיִם, לִסְתּוֹר — אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא בְּרוֹב רֹאשׁוֹ וּבְתַעַר. בְּתַעַר — אִין, בְּמִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא? וְהָקָתָנֵי: מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת כׇּל הַמַּעֲבִירִין! אֶלָּא אֵימָא: כְּעֵין תַּעַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נָזִיר שֶׁתָּלַשׁ, מֵירַט, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא — אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא בְּרוֹב רֹאשׁוֹ וּבְתַעַר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּשֵׁם שֶׁשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מְעַכְּבוֹת בּוֹ, כָּךְ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סוֹתְרוֹת בּוֹ. תְּנַן הָתָם: שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין, וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה: נָזִיר, וּמְצוֹרָע, וּלְוִיִּם. וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְּתַעַר, אוֹ שֶׁשִּׁיְּירוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם. אָמַר מָר: שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שֵׂעָר הוּא, וַאֲפִילּוּ סָךְ נָשָׁא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא. קָתָנֵי: וְכוּלָּן שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְּתַעַר. בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי נָזִיר, כְּתִיב: ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״. וְגַבֵּי לְוִיִּם כְּתִיב: ״וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם״. אֶלָּא מְצוֹרָע בְּתַעַר, מְנָלַן? וְכִי תֵימָא, תֵּיתֵי מִלְּוִיִּם: מָה לְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תִּגְלַחַת, וְאֵין תִּגְלַחְתָּן אֶלָּא בְּתַעַר — אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַמְצוֹרָע שֶׁהוּא טָעוּן תִּגְלַחַת, וְאֵין תִּגְלַחְתּוֹ אֶלָּא בְּתַעַר. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִלְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תְּנוּפָה בְּגוּפָם, תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע דְּלָא! אֶלָּא תֵּיתֵי מִנָּזִיר: מָה לְנָזִיר שֶׁכֵּן קׇרְבָּנוֹ טָעוּן לֶחֶם, תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע דְּלָא. אֶלָּא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי מִתַּרְוֵיהוֹן. מֵהֵי תֵּיתֵי? תֵּיתֵי מִלְּוִיִּם, מָה לִלְוִיִּם שֶׁכֵּן טְעוּנִין תְּנוּפָה בְּגוּפָן. נָזִיר יוֹכִיחַ, מָה לְנָזִיר שֶׁכֵּן קׇרְבָּנוֹ טָעוּן לֶחֶם. לְוִיִּם יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵן טְעוּנִין תִּגְלַחַת, וְתִגְלַחְתָּן בְּתַעַר. אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הַמְצוֹרָע שֶׁהוּא טָעוּן תִּגְלַחַת, וְתִגְלַחְתּוֹ בְּתַעַר. אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי, וְלִיפְרוֹךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן אֵין קׇרְבָּנוֹ בְּדַלּוּת. תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע שֶׁקׇּרְבָּנוֹ בְּדַלּוּת! אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: הַאי תַּנָּא, מֵעִיקָּרָא אָמַר: לְלׇמְדוֹ מִמְּצוֹרָע אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין דָּנִין קַל מֵחָמוּר לְהַחְמִיר עָלָיו. וַהֲדַר אָמַר: נֵילַף מִדִּינָא, וּמִדִּינָא נָמֵי לָא יָלֵיף? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא — אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן. הָא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּתְנַן: וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּלַקְּטֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — חַיָּיב. מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״. וּמְנָלַן דִּבְתַעַר? דְּתַנְיָא: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ גִּילְּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא תַשְׁחִית״. יָכוֹל לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי יְהֵא חַיָּיב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״. הָא כֵּיצַד? אֵיזֶהוּ גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה — הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תַּעַר. מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי נָמֵי מִצְוָה קָעָבֵיד, וְהָא קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִילּוּ בְּתַעַר לָא מִיחַיַּיב עֲלֵיהּ! אָמְרִי: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד נָמֵי בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי שַׁפִּיר דָּמֵי, לִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה גַּבֵּי נָזִיר דְּאִיסּוּרָא קָא עָבֵיד, אֲפִילּוּ הָכִי מִחַיַּיב, הָכָא דְּמִצְוָה — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְתוּ, אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — מִצְוָה קָא עָבֵיד, מִדְּלָא כְּתִיב ״תַּעַר״, כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם — מוּטָב, וְאִם לָאו — יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי טַעְמָא? יָלֵיף מֵ״רֹאשׁוֹ״. דְּתַנְיָא: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי נָזִיר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״, יָכוֹל אַף נָזִיר מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — מִצְוָה קָעָבֵיד. וְכִי תֵּימָא: תַּעַר לְמָה לִי — לְמֵימְרָא דַּאֲפִילּוּ בְּתַעַר. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְגַבֵּי נָזִיר כִּי עָבֵיד בְּתַעַר מִיחַיַּיב, גַּבֵּי מְצוֹרָע נָמֵי לִיחַיַּיב, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא! אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי מִצְוָה קָעָבֵיד, מִדְּלָא כְּתַב ״תַּעַר״, כְּרֵישׁ לָקִישׁ. וְרַבָּנַן הַאי ״רֹאשׁוֹ״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְמִידְחֵי לָאו דְּהַקָּפָה. דְּתַנְיָא: ״לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם״, יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״רֹאשׁוֹ״? וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִ״זְּקָנוֹ״. דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״. לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״רֹאשׁוֹ״ וּלְמָה לִי לְמִכְתַּב ״זְקָנוֹ״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״זְקָנוֹ״ וְלָא כְּתַב ״רֹאשׁוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה. לְהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״רֹאשׁוֹ״.

8 אבי עזר פתח ↗

תקח לחטאת. עיין פרשת תצוה בדיבור המתחיל ובשלת בצווי מה שכתב הרב שם ומה שכתבתי:

7 מי חטאת. כמו תחטאני או טעמו כחטאת הקרבן:

8 הזה עליהם. אמר רבי משה שפ"א הפעל נו"ן כמו הכה תכה ונכון הוא:

9 והעבירו תער על כל בשרם. וכבר העבירו תער אמרו המעתיקים אפילו הזקן ולא הפאה:

10 וכבסו בגדיהם. ואחר כן יהיו טהורים בטהרם במי חטאת:

11 והטהרו. מבנין התפעל והתי"ו מובלע וכן המתקדשים והמטהרים:

« אבן עזרא על במדבר ח׳:ו׳ אבן עזרא על במדבר ח׳:ח׳ »